Thursday, April 26, 2012

YD §189


א) כל אשה שיש לה וסת קבוע חוששת ליום ראייתה שמא תראה, ואסורה כל אותה עונה שראתה בה, אם יום אם לילה. ולא לכל דבר אסורה, עיין לעיל סימן קפד סעיף ב.

אשה שאין לה וסת קבוע חוששת ליום ל' כמו וסת קבוע [היינו לענין הדין של סעיף ד]. ודעת החוות דעת שיום ל' זה הוא יום ל"א מיום הראייה, והביאור בזה שהעונה ממשכת ל' יום ווסת הבינונית הוא תחילת העונה הבאה, וכן דעת הערוך השלחן [והוא ג"כ סברת הש"ך]. והט"ז ס"ל שיום ל' הוא כפשוטו, וכן דעת הרבה הפוסקים. והש"ך כתב שיום ל' לאו דוקא אלא הוא יום החודש והסכים עמו התורת השלמים. והחכם צבי (שאלה קי"ד) האריך להשיג עליו. והערה"ש הכריע כסברת הש"ך אלא דמסתפקא ליה אם כהש"ך שיום החודש עיקר ויום ל' לאו דוקא או שיום ל' עיקר ויום החודש לאו דוקא.

Monday, April 23, 2012

Regarding Extra Words

In a recent post on DOVBEAR, blogger David A. makes the following statement:

As any student of Talmud learns fairly quickly, a fundamental axiom as relates to the study of the Torah is that the Torah is considered perfect and precise so that no text is ever to be thought of as redundant or extraneous. That is, every single word (maybe even every single letter) is meant to teach or convey something, even though we may not always know what is being taught.[1]

I believe that this view, stated in such a blanket way, is a misconception.

Friday, April 20, 2012

Big Moments


TOWARD THE END of I Kings, Elijah the prophet engages in his famous standoff with the prophets of the idol Ba’al. As the story goes, he performed a bunch of grand miracles and made a laughingstock out of them. When it was all over, Jezebel, the wicked wife of the king Ahab, sends a messenger to Elijah:

So Jezebel sent a messenger to Elijah to say, “May the gods deal with me, be it ever so severely, if by this time tomorrow I do not make your life like that of one of them.”[1]

It’s interesting. If she wanted him dead why didn’t she just have him arrested? It sounds like she’s telling him that he has a day to flee; what’s with the heads up?

Thursday, April 5, 2012

On Ramban’s Opinion that Sefirat HaOmer is NOT a מצות עשה שהזמן גרמא


תנן (קדושין דף כט.) כל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבין ונשים פטורות, ושהזמן גרמא מפרש רש"י שהזמן גורם לה שתבא. ביאור הדברים, למשל, הרי יש כמה מצוות עשה שאם תעשה אותם בלילה לא תוציא ידי חובתך כיון שאין זמן חיובן אלא ביום, וכיון שכן נמצא שהיום גורם שיהיה קיום מצוה במעשים אלו. מטעם זה מנה הגמרא כמה מצוות שנשים פטורות עליהן, כגון סוכה ולולב דרוב השנה לאו זמן חיובן, וציצית ותפילין דחיובן לא הוו אלא ביום.

בקרוב מתחילים לספור ספירת העומר. לפי הנראה, לכאורה פשוט דספירה הויא מצות עשה שהזמן גרמא כיון דלא שייך לקיים מצוה זו כל השנה, אלא בין פסח לשבועות. והנה פסק הרמב"ם (פ"ז תו"מ הכ"ד) והחינוך (ש"ו) שנשים פטורות, והטעם כמו שביארנו. אולם הרמב"ן על הגמרא שהבאנו (דף לג: ד"ה איזהו כו') מונה כמה מצוות שהזמן גרמא וכמה מצוות שלא הזמן גרמא, וכתב להדיא דאין מצות ספירת העומר מעשהז"ג. ואתמהה, הרי אם סופר אדם ספירה בסוכות אינו יוצא, ואיך שייך לקרותה מצות עשה שלא הזמן גרמא?