Sunday, December 18, 2011

Inyanei Chanuka: Lighting Times & the Beit Yosef's Question


עד מתי יכול לברך והדליק

כתב המחבר[1] ז"ל אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים וכו'. ומיהו הני מילי לכתחילה אבל אם עבר זה הזמן מדליק והולך כל הלילה.

וז"ל המגן אברהם,[2] בב"י[3] כתב דהוי ספיקא דדינא וא"כ משמע שאין לברך, אבל מדסתם בשו"ע משמע דעתו שיברך. ורש"ל[4] כתב דוקא עד חצות, וא"כ אחר חצות אין לברך. ובהג"מ[5] כתב כל זמן שבני הבית נעורים אפילו עד עמוד השחר עכ"ל, וכן נראה לי להורות, אבל אם ישנים אין לברך עליהם, עכ"ל.

מדבריו משמע שלדעתו חולק רש"ל על דברי ההג"מ, שלדעת רש"ל בשום אופן אינו יכול לברך אחר חצות, ולדעת ההג"מ יכול לברך אף אח"כ כל זמן שבני הבית נעורים, ושהוא הכריע כההג"מ.[6]

והנה לא ניחא לי לומר שיש בזה מחלוקת כלל, ואבאר.

במאירי[7] איתא בזה"ל ומכל מקום לענין מה שאמרנו שלא יצא אחר זמן זה ידי הדלקה בזמנה, יראה לגדולי הדורות שלפננו שלא נאמר אלא לאותם הזמנים שהיו מדליקים מבחוץ וצריך היכר לעוברי דרכים. אבל בזמן הזה, הואיל ואין אנו צריכים אלא להיכר בני הבית, ידליק מתי שירצה. וגדולי הצרפתים התירוהו אפילו עד שיעלה עמוד השחר, וכן נוהגים שם בני ישיבה להדליק אחר שעומדים מבית המדרש, עכ"ל.

הנה פשטות דבריו וגם הסברא יורה שמה שהתירו להדליק מתי שירצה אינו מפני שבזמן הזה נתבטל הדין של פרסומי ניסא, אלא אדרבה הוא משום דכיום אף לאחר שכלה רגל מן השוק שייך פרסומי ניסא, לפי שאין אנו מדליקין אלא לבני הבית בפנים. וא"כ באופן פשוטי מה שהתירו גדולי הצרפתים עד עמוד השחר, זה היה בישיבה שלהם שהיו בני הישיבה הולכים ובאים כל הלילה, ולפיכך לא ביטלו כלל מצות פרסומי ניסא.

ומה שכתבתי שבזה"ז אכתי לא נתבטל מצות פרסומי ניסא, הוא מפורש בדברי רש"ל הנ"ל, שכתב ז"ל ואם איחר הזמן, אף שעשה המצוה שלא כתיקונה, מ"מ זמנו עד חצי הלילה שעדיין הוא פרסום הנס, אבל לאחר חצות עבר זמנו, עכ"ל.[8] הרי מפורש שלא התיר אפילו עד חצות אלא משום שעדיין איכא פרסום.

אשר על כן נראה לומר דבאמת אין חילוק בין קודם חצות לאחריה אלא שהכל תלוי ברגילות המקום מתי ערים ומתי ישנים. ובמקומו של מהרש"ל אחר חצות היו כולם ישנים, ובישיבה של בעלי התוס' היו הרבה הולכים ובאים כל הלילה. והשתא מבוארים היטב דברי ההג"מ שאינו סותר דברי רש"ל כלל אלא שהוא ר"ל שכל זמן שדרכן של בני הבית להיות נעורים יכול להדליק, ואפילו עד עמוד השחר.

ולא עוד, אלא שבזמן שכולם ישנים נלע"ד שאינו יכול לברך אפילו אם יקרה לו מי שהוא ער עדיין, כי לא כתב רש"ל שאחר חצות יכול לברך אם ימצא לו מי שיפרסם הנס על ידו, וכן מסתברא לע"ד שהרי לא נתנו דבריהם לשיעורים אלא השוו מדותיהן ואמרו שיברך בתוך הזמן שהוא זמן פרסום, והיינו הזמן שרגילים בני ביתו להיות ערים ומצויים שם. וא"כ הכל תלוי בשיעור זה בין לברכה ובין להדלקה, ותל"מ.

תירוץ חדש\עתיק לקושיית הבית יוסף:

לשון רבנו יהונתן מלוניל:[9]

לשנה אחרת קבעום ימים טובים. כל השמנה ימים. ולא נעשה נס כזה לישראל, שאלו פרעה לא גזר על המצות ויון הרשעה גזרה, לפיכך האריכו אלו הימים כשיעור החג שהיא שמנה ימים להזכיר בהם הנס, ואפילו לא נעשה בהם בשמן, כמו כן היו שמחים ומזכירין מעשה נסים כשיעור יום טוב הארוך מכל המועדות. אך לא היו מדליקין נרות כלל, אלא מהללים ומרוממים כשאר מועדות, וכשבא והוכפל להם נס בשמן, הוסיפו להדליק הנרות להזכיר כפילת הנס.


[1] או"ח סימן תרעב
[2] אות ו
[3] שם בד"ה אהא
[4] שו"ת סי' פה
[5] הלכות חנוכה פ"ד אות ב
[6] אמנם צ"ע בכוונתו בסופו שכתב אבל אם ישנים אין לברך עליהם, כאילו לדעת ההג"מ יכול לברך, כי הרי מבואר שאין כן דעתו. ושמא ר"ל שכך הוא מפרט ההוראה שלו, שיכולים להדליק כל הלילה, אבל אם בני הבית ישנים אין לברך. אלא דקשה שמי אמר דכשהם ישנים צריך להדליק כלל. ואולי חדא מגו קתני, ור"ל אין לברך וגם לא להדליק עליהם. וצ"ע.
[7] שבת דף כא: ד"ה ופירשו, ובאמת אינו אלא מרחיב דברי הר"י בתוס' שם ד"ה דאי כו'.
[8] וא"ת למה כתב שאם איחר הזמן אף שעשה המצוה שלא כתיקונה, י"ל דמ"מ לכתחילה צריך להדליק משתשקע החמה מיד דזריזים מקדימים למצות, וכ"מ ברשב"א (שם דף כב: בד"ה והא כו'). וזה רק למי שאינו עוסק במצוה אחרת, אבל ללומד תורה למה יפסיק רק משום ענין זה דזריזים מקדימים, והעד שלא נהגו בני ישיבת הצרפתים להפסיק מלמודם להדליק. וכבר כתב הרב מזה בהלכות חנוכה שלו (נדפס בסוף שו"ת אור יצחק ח"ב) אות יג.
[9] שבת דף כא:

No comments:

Post a Comment