Thursday, December 1, 2011

Blessings for Apple Sauce, Orange Juice, Mashed Potatoes, etc.


שו"ת אור יצחק חלק ב או"ח סי' ע"ז – בענין ברכת פירות מרוסקים

שו"ע או"ח סי' ר"ב סעיף ז'.

כתב המחבר וז"ל: תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם אפילו הכי לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם בורא פרי העץ וכו', ע"כ.

וז"ל הטור שם: תמרים שכתשן קצת ואינן מרוסקין לגמרי בפה"ע. וצ"ע למה במרוסקין לגמרי תשתנה הברכה, וכי גרע זה ממיא דכולהו שלקי שמברכין עליהם בפה"א אע"פ שאין בו כי אם המרק, וכי הטעם שנכנס במרק הוא יותר מהמרים עצמן, אע"פ שמרוסקין לגמרי הא כל ממשות התמרים נמצאת פה.

ועל כרחנו לומר שעיקר הטעם לשינוי הברכה – אינו משום שנשתנה צורתו, דמה טעם הוא זה, אלא הכל תלוי בדרך אכילתו, וזה הטעם במרוסקין לגמרי שאין הדרך לאוכלו כך, ולכן זה מגרע בחשיבות המאכל ומאבד את ברכתו העיקרית.

והנה ברבנו מנוח על הרמב"ם[1] כתב על משקה הפירות דאישתני לגריעותא, שיותר הוא חשוב אכילת הפרי מאכילת המשקה, ע"כ. והרי שלא אמר שהמשקה הוא "זיעה בעלמא". ומה שכתוב בגמ'[2] "זיעה בעלמא" בודאי שאינו כפשוטו לומר שאין בו טעם הפרי, דהרי כל מיני פירות הנסחטין בימינו אין ספק שכל טעם הפרי במשקה, אלא הכוונה שאינו חשוב לאכילה כמו הפרי עצמו. ואולי מפני שהאנשים לא היו רגילים לסחוט שאר פירות (מלבד זיתים וענבים) לצורך מימיהן (כמבואר בש"ס בכמה דוכתי), ולכך אזל מהם חשיבות הפרי. אולם במיא דשלקי – ברכתו האדמה, דהירקות כן עומדים לכך להתבשל ולתת טעמם תוך המים, לכך ברכתם אדמה.

אלא שלפ"ז קשה על דברי הרא"ש בברכות[3] שכתב וז"ל: ואפשר שאם בישל הפרי ונכנס טעם הפרי במים מברך עליהם בורא פרי העץ, עד כאן. וצ"ע בטעמו, דאם הפירות עומדים לכך כמו הירקות למה תשתנה הברכה, ואם הם לא עומדים לכך, א"כ ודאי שנגרעו ע"י בישול וברכתם שהכל. אכן מדברי הרא"ש נראה שספקו הוא אם נכנס טעם הפרי במים, וזה אינו מובן, דמה הבדל יש בין ירקות לפירות אחר שנתבשלו. [ואגב, עוד דבר קשה בדברי הרא"ש הנ"ל, שכתב בהמשך וז"ל: ושכר העשוי מן התמרים או שכר שעורים מברכין עליו שהכל כדאיתא בפ' המוכר פירות,[4] ואם תאמר בשכר שעורין אמאי מברכין שהכל והלא השעורים עיקר ומשתני לעילויא. וי"ל דאית להו עלויא אחרינא בפת, עכ"ל. אכן עדיין צ"ב מה נענה על שכר תמרים, ועל זה לא תירץ כלום בתי' הראשון, ועיי"ש בתירוצו השני].

ועיין בראב"ד שהובא ברשב"א[5] שפירש דמר בר רב אשי דסבר דהוי זיעה בעלמא הוא דוקא היכא דלא כתשן, אבל בכתשן לא גרע ממיא דשלקי, ולפ"ז כל מיני מיץ פירות וירקות היום הם נסחטים לגמרי כידוע, וברכתו כברכת הפרי.

ולפי פירוש הרשב"א שם הכל תלוי בדרך למישלקיה או לסוחטו – שאז בודאי ברכתו כברכת הפרי, ואע"פ שכתב שם דרוב אכילתן ע"י שליקה, הוא ודאי לאו דוקא, ואין סברא בזה, אלא הכל תלוי בדרכו בכך וכמו שכתב זאת שם כמה פעמים.

וגם בתרומת הדשן[6] כתב דבאורחייהו בהכי חשיבי קיימי במילתייהו, וברכתם כברכת הפרי, וכן המהרי"ק[7] סובר דהכל תלוי בדרך אכילתו. ועיין ערוך השולחן[8] מה שכתב בשם הדרישה ביישוב לשון רש"י, והוא מוכרח.

וזה מה שנראה לי הלכה למעשה על כל מיני מיץ פירות וירקות שהדרך היום גם לסוחטן, וכן אם מרסקים אותן כמו שמרסקים תפוחי אדמה וכיוצא הכל ברכתם כברכת הפרי, כי זה ג"כ דרך אכילתן. ותל"מ.


[1] פ"ב ה"ב
[2] ברכות לח.
[3] פ"ו סי' י"ח, הובא בב"י בנדמ"ח עמ' ש"א
[4] ב"ב צו:
[5] דף לח. בד"ה ודבש
[6] סימן כ"ט
[7] בשורש מ"ג
[8] סימן ר"ב סעיף כ"ט, ושם בסעיף כ"ז

No comments:

Post a Comment