Wednesday, December 28, 2011

Vayigash - on טוֹב and טוּב


When is the word טוב spelled with a חוֹלם and when is it spelled with a שוּרק?

Kaf HaḤayyim[1] writes that the word טוב blessing of Hagomel should be recited with a חוֹלם. He writes as follows:

וצריך לומר הוא"ו של תיבת חוֹלם בחוֹלם מפני שהוא סוף ברכה ואינה סמוכה לתיבה שלאחריה.

R. David Kimḥi[2] has a different understanding. He writes:

ויש לומר כי טוֹב בחוֹלם שם תואר וטוּב בשוּרק שם דבר ובין בסמוך במוכרת אחד הם והוא הנכון, כי מבחר וטוֹב לבנון[3] סמוך והוא בחוֹלם.

R. Yitzḥak Abadi takes this approach as well,[4] and therefore maintains that the word טוב in Birkat Hagomel should be recited with a שוּרק, for while it is not סמוך, it is a שם דבר and not a שם תואר.

Saturday, December 24, 2011

Dreidel Players


We all know the legend of the dreidel. As children we were taught the story of the young Jewish students who would gather in study-groups despite the Greek prohibition, and when the inspectors would make their rounds they would quickly take out their dreidels and hide their books. Yet as my mind began to develop, I wondered as I’m sure many have – were the Greeks really that thick? Did they not realize what these students were up to?

Sunday, December 18, 2011

Inyanei Chanuka: Lighting Times & the Beit Yosef's Question


עד מתי יכול לברך והדליק

כתב המחבר[1] ז"ל אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים וכו'. ומיהו הני מילי לכתחילה אבל אם עבר זה הזמן מדליק והולך כל הלילה.

וז"ל המגן אברהם,[2] בב"י[3] כתב דהוי ספיקא דדינא וא"כ משמע שאין לברך, אבל מדסתם בשו"ע משמע דעתו שיברך. ורש"ל[4] כתב דוקא עד חצות, וא"כ אחר חצות אין לברך. ובהג"מ[5] כתב כל זמן שבני הבית נעורים אפילו עד עמוד השחר עכ"ל, וכן נראה לי להורות, אבל אם ישנים אין לברך עליהם, עכ"ל.

מדבריו משמע שלדעתו חולק רש"ל על דברי ההג"מ, שלדעת רש"ל בשום אופן אינו יכול לברך אחר חצות, ולדעת ההג"מ יכול לברך אף אח"כ כל זמן שבני הבית נעורים, ושהוא הכריע כההג"מ.[6]

Tuesday, December 13, 2011

Vayeishev - Rashbam on Peshat


אלה תולדות יעקב.[1] ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו.[2] אף כי עיקרה של תורה באה ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט וההגדות וההלכות והדינין, ועל ידי אריכות הלשון, ועל ידי שלושים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי וע"י שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל, והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון.[3] וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה, העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו,[4] ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות, וכדאמרינן במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו.[5] 

Sunday, December 4, 2011

On the Kashrut of Microwaves


שו"ת אור יצחק חלק ב יו"ד סימן ו,ז – בדין מיקרוגל

סימן ו

שו"ע יו"ד סי' צ"ב סעי' ח'.

כתב המחבר וז"ל: מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדרה של בשר הזיעה עולה ונבלע בקדרה ואוסרתה וכו', ע"כ. 

Thursday, December 1, 2011

Attempt at a Synopsis of Y.D. §98


I hope to one day post my synopses of various simanim in Yoreh Deah in the traditional Hebrew/Aramaic. For now, here's this less comprehensive, English version:

I

A. Prohibited food[1] which was mixed into permitted food of a different type is prohibited insofar as it provides flavor, for although the substance of the prohibited food can be nullified by a greater part of permitted food, flavor without substance is also biblically prohibited.

Blessings for Apple Sauce, Orange Juice, Mashed Potatoes, etc.


שו"ת אור יצחק חלק ב או"ח סי' ע"ז – בענין ברכת פירות מרוסקים

שו"ע או"ח סי' ר"ב סעיף ז'.

כתב המחבר וז"ל: תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם אפילו הכי לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם בורא פרי העץ וכו', ע"כ.

וז"ל הטור שם: תמרים שכתשן קצת ואינן מרוסקין לגמרי בפה"ע. וצ"ע למה במרוסקין לגמרי תשתנה הברכה, וכי גרע זה ממיא דכולהו שלקי שמברכין עליהם בפה"א אע"פ שאין בו כי אם המרק, וכי הטעם שנכנס במרק הוא יותר מהמרים עצמן, אע"פ שמרוסקין לגמרי הא כל ממשות התמרים נמצאת פה.

ועל כרחנו לומר שעיקר הטעם לשינוי הברכה – אינו משום שנשתנה צורתו, דמה טעם הוא זה, אלא הכל תלוי בדרך אכילתו, וזה הטעם במרוסקין לגמרי שאין הדרך לאוכלו כך, ולכן זה מגרע בחשיבות המאכל ומאבד את ברכתו העיקרית.