Friday, November 18, 2011

Homeless Chanuka


אם יש דין בית או ביתו בנר חנוכה 

ז"ל הרמ"א[1] וי"א דבזה"ז שמדליקין בפנים ממש ידליק במקום שאוכל. ועיין במ"ב[2] שכתב ודוקא לענין אכסנאי הנ"ל שאין ביתו אצלו או לענין בן הסומך על שלחן אביו, אבל מי שסועד אצל חבירו באקראי ויש לו שם בית באותו העיר צריך לילך לביתו להדליק שם. וע"ז כתב בביאור הלכה[3] ודוקא באופן זה, אבל אם הולך הוא וכל אנשי ביתו לבית אביו או חמיו בקביעות על ח' ימי חנוכה, דבר ברור הוא שכיון שסועד וישן שם כל ימי חנוכה אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו שאינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה, דכיון שאין שום אדם בבית למי ידליק, וכ"ש האידנא שההיכר לבני בית, וכיון שישנים בני הבית שם ידליקו.

והנה הרבה למדו מדברים אלו דיש דין בית בנ"ח, שצריך כ"א להדליק בביתו, וכל השאלה של מקום אכילה או מקום שכיבה היתה לברר איזה נקרא ביתו, וע"ז הרבו בויכוחים בראיות שונות בענין כמה שאלות, כמו מי שילך בקביעות לחבירו ורק לשבת חנוכה ולא לכל ח' ימים, והרבה כאלה.

מיהו לע"ד לא צדקו בזה כלל ולא הבינו דעת הפוסקים, ואבאר בס"ד.


כתב הטור[4] וז"ל, כתב א"א הרא"ש בתשובות, בן האוכל אצל אביו או האוכל אצל חבירו ויש לו בית מיוחד לשינה צריך להדליק בו, שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו איכא חשדא אם אינו מדליק, שאין העולם יודעין דאוכל במקום אחר. ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים ומסתמא בני חצר יודעין שאוכל במקום אחר, אפ"ה שייך חשד כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואים שאינו מדליק, עכ"ל. וכ' הד"מ ע"ז וז"ל, ובתשובת הרשב"א[5] כתב דבזה"ז ידליק במקום שאוכל ולא במקום ששוכב, וכבר כתבתי למעלה[6] דבזה"ז דאנו מדליקין בפנים לגמרי ליכא למיחש כלל לעוברים ושבים, א"כ אפשר דגם הרא"ש מודה דמדליק במקום שאוכל ולא במקום ששוכב, עכ"ל.

קודם כל, יש לחקור אם באלה שאמרו שמדליקין במקום שכיבה משום חשד, אם מדליקין דוקא שם או אף שם, והוא, דלכאורה לא מצינו דין של חשד בגמ' כי אם בחצר שיש לה ב' פתחים, והתם צריך להדליק בשניהם, וא"כ ה"נ ל"ש, או דלמא כיון שמדליק במקום ששוכב הגם שהוא משום חשד, מיהו בזה נמי יוצא י"ח, וא"צ להדליק במקום שאוכל כיון דליכא חשדא שם כיון דיכול להשתתף בפריטי וכמש"כ הרשב"א הנ"ל הובא בב"י כאן ע"ש.

ולכאורה משמע מדברי הרשב"א והד"מ כצד הב', שהרי כתבו דהאידנא מדליק במקום שאוכל ולא במקום ששוכב, משמע דבזמן הגמ' היה מדליק בכה"ג דוקא במקום ששוכב, דאי ס"ל דבזמן הגמ' היה מדליק בכה"ג בתרוייהו, הול"ל מדליק רק במקום שאוכל, כיון דגם הם היו מדליקין אף שם. הרי מבואר דאפשר לאדם לצאת י"ח בשני מקומות, דכי איכא חשדא מדליק רק במקום ששוכב, וכי ליכא חשדא מדליק רק במקום שאוכל.

על כל פנים בלאו הכי נמי פשוט וברור למעיין בטור דלאו מדין ביתו אמרו דאין להדליק במקום שאוכל אלא במקום ששוכב, אלא מדין חשד, וא"כ הא דכתב המחבר[7] וז"ל, ואם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק בפתחו, אע"פ שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעה"ב, עכ"ל, אין מזה אפילו סרך של ראיה לשאלה ששאלו דאיזה בית נקרא שיש לו בה קביעות, שהרי לא אתי עלה אלא מדין חשד, וכיון שכן, אין מקום כלל להוכיח דס"ל דהדלקה בעי ביתו. וגם הרמ"א הנ"ל שכתב ז"ל, וי"א דבזה"ז שמדליקין בפנים ממש ידליק במקום שאוכל, הוא מן הד"מ שהבאתי, והטעם דליכא חשדא. ונ"ל דהא דקאמר במקום שאוכל לא דאינו יוצא במקום ששוכב, אלא שמכיון שהוא שם בשעת הדלקה ידליק שם דזריזין מקדימין למצות אמרינן אף כשמדליקין בפנים כמש"כ הרשב"א עצמו בחידושים.

ולע"ד הב"ח והמ"א והפר"ח כולם אזלו בדרך זה. דיעויין בדברי הב"ח שהוא מחלק בין מי שהולך לבית חבירו באקראי שידליק בביתו אף בזה"ז, למי שהולך שם בקביעות, והמעיין יראה שלא כתב כן אלא היכא דאיכא חשדא מבני ביתו, וה"ט ופשוט. וגם המ"א שכתב בסתמא דידליק דמקום שאוכל היינו בקביעות כו' ע"ש, גם הוא א"א מעתיק דברי הב"ח, ופשוט דגם זה רצונו. והפר"ח הנ"ל שהביא הביאו"ה, המעיין בדבריו יראה, חדא דלא נקט ח' ימי חנוכה דוקא אלא דכך היה המעשה, והא דכתב למי ידליק, לע"ד ר"ל למי איכא חשדא שנצריכנו להדליק שם וכמש"נ, גם סוף דבריו מוכיחים דטעם כל מה שאמר הוא משום חשד ע"ש. ובזה ג"כ נסתלק הרבה קושיות שהקשו הנבוכים על הפר"ח.

ולא נעלם ממני דברי הט"ז שסותרים את דברי וצ"ע ואיני כדאי לחלוק עליו אבל לכאורה כוונת הטוש"ע והרמ"א הוא כמש"כ, ותמהני עליו פה קדוש מאין הוכיח דבריו, וצע"ג.

וראיתי ושמעתי שרוצים להביא ראיה מתוס' דסוכה[8] שצריך להדליק בביתו, שהרי כתבו ז"ל, בשאר מצות וכו' לא תקינו לברך לרואה אלא גבי נ"ח וכו', משום שיש כמה בנ"א שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה, עכ"ל. ונראה דאין ראיה מזה, חדא, דאפשר דר"ל בנ"א שאין להם כלום וישנים ברחוב, ואין בידם לקיים המצוה פשוט מפני שאין להם מקום ברחוב להניחה דאין להם רשות בה. ואפי' אי תימא דפי' זה רחוק, מ"מ אפשר לפרש התוס' באופן פשוט, דס"ל דלא תקינו נ"ח כלל ברחוב אלא בבית ובטפח הסמוך לפתח הבית, מיהו אין הוכחה דבעינן ביתו, אלא בית, ובכל בית שידליק בו יוצא י"ח.

גם ראיתי מי שרוצה לומר דאף בקביעות במקום לא סגי להיות נקרא 'ביתו', אלא שצריך בעלות בבית ממש. והביא ראיה מאכסנאי דמשתתף בפריטי, ומפרש דהא דמשתתף הוא דנעשה שותף בעצם הבית, ולכן לדעתו זהו ג"כ ראיה לדבריו דבעינן ביתו. וכל זה ליתא, דהא דמשתתף בפריטי היינו בשמן, עיין מ"א[9] ופשוט. וא"כ מהכא איכא ראיה להיפך, אם לא דתימא דיש לו איזה בעלות של שכירות וכדומה. אולם עיין בב"י[10] שהביא בשם האר"ח דמי שהלך לכפר שאין בו ישראל ולן שם אע"פ שאין לו בית מיוחד, וכן הבא בספינה או שהוא בבית גוים מדליק, ע"ש, ולא משמע שיש לו שום בעלות בהני ציורים.

מכל האמור לכאורה נראה דודאי לא בעי בעלות בבית שמדליק בו, וגם קביעות מקום לא צריך, ולא דנינן ליה כי אם לענין חשד, ואולי אפילו בית לא צריך, וזה יהיה תלוי בביאור דברי התוס' דסוכה.



[1] סי' תרעז ס"א
[2] ס"ק יב
[3] ד"ה במקום כו'
[4] שם
[5] ח"א סי' תקמב
[6] סי' תרעא א"ט
[7] שם
[8] דף מו. ד"ה הרואה
[9] סי' תרעז ס"ק א
[10] שם בס"ק ג

No comments:

Post a Comment