Wednesday, December 28, 2011

Vayigash - on טוֹב and טוּב


When is the word טוב spelled with a חוֹלם and when is it spelled with a שוּרק?

Kaf HaḤayyim[1] writes that the word טוב blessing of Hagomel should be recited with a חוֹלם. He writes as follows:

וצריך לומר הוא"ו של תיבת חוֹלם בחוֹלם מפני שהוא סוף ברכה ואינה סמוכה לתיבה שלאחריה.

R. David Kimḥi[2] has a different understanding. He writes:

ויש לומר כי טוֹב בחוֹלם שם תואר וטוּב בשוּרק שם דבר ובין בסמוך במוכרת אחד הם והוא הנכון, כי מבחר וטוֹב לבנון[3] סמוך והוא בחוֹלם.

R. Yitzḥak Abadi takes this approach as well,[4] and therefore maintains that the word טוב in Birkat Hagomel should be recited with a שוּרק, for while it is not סמוך, it is a שם דבר and not a שם תואר.

Saturday, December 24, 2011

Dreidel Players


We all know the legend of the dreidel. As children we were taught the story of the young Jewish students who would gather in study-groups despite the Greek prohibition, and when the inspectors would make their rounds they would quickly take out their dreidels and hide their books. Yet as my mind began to develop, I wondered as I’m sure many have – were the Greeks really that thick? Did they not realize what these students were up to?

Sunday, December 18, 2011

Inyanei Chanuka: Lighting Times & the Beit Yosef's Question


עד מתי יכול לברך והדליק

כתב המחבר[1] ז"ל אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים וכו'. ומיהו הני מילי לכתחילה אבל אם עבר זה הזמן מדליק והולך כל הלילה.

וז"ל המגן אברהם,[2] בב"י[3] כתב דהוי ספיקא דדינא וא"כ משמע שאין לברך, אבל מדסתם בשו"ע משמע דעתו שיברך. ורש"ל[4] כתב דוקא עד חצות, וא"כ אחר חצות אין לברך. ובהג"מ[5] כתב כל זמן שבני הבית נעורים אפילו עד עמוד השחר עכ"ל, וכן נראה לי להורות, אבל אם ישנים אין לברך עליהם, עכ"ל.

מדבריו משמע שלדעתו חולק רש"ל על דברי ההג"מ, שלדעת רש"ל בשום אופן אינו יכול לברך אחר חצות, ולדעת ההג"מ יכול לברך אף אח"כ כל זמן שבני הבית נעורים, ושהוא הכריע כההג"מ.[6]

Tuesday, December 13, 2011

Vayeishev - Rashbam on Peshat


אלה תולדות יעקב.[1] ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו.[2] אף כי עיקרה של תורה באה ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט וההגדות וההלכות והדינין, ועל ידי אריכות הלשון, ועל ידי שלושים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי וע"י שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל, והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון.[3] וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה, העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו,[4] ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות, וכדאמרינן במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו.[5] 

Sunday, December 4, 2011

On the Kashrut of Microwaves


שו"ת אור יצחק חלק ב יו"ד סימן ו,ז – בדין מיקרוגל

סימן ו

שו"ע יו"ד סי' צ"ב סעי' ח'.

כתב המחבר וז"ל: מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדרה של בשר הזיעה עולה ונבלע בקדרה ואוסרתה וכו', ע"כ. 

Thursday, December 1, 2011

Attempt at a Synopsis of Y.D. §98


I hope to one day post my synopses of various simanim in Yoreh Deah in the traditional Hebrew/Aramaic. For now, here's this less comprehensive, English version:

I

A. Prohibited food[1] which was mixed into permitted food of a different type is prohibited insofar as it provides flavor, for although the substance of the prohibited food can be nullified by a greater part of permitted food, flavor without substance is also biblically prohibited.

Blessings for Apple Sauce, Orange Juice, Mashed Potatoes, etc.


שו"ת אור יצחק חלק ב או"ח סי' ע"ז – בענין ברכת פירות מרוסקים

שו"ע או"ח סי' ר"ב סעיף ז'.

כתב המחבר וז"ל: תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם אפילו הכי לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם בורא פרי העץ וכו', ע"כ.

וז"ל הטור שם: תמרים שכתשן קצת ואינן מרוסקין לגמרי בפה"ע. וצ"ע למה במרוסקין לגמרי תשתנה הברכה, וכי גרע זה ממיא דכולהו שלקי שמברכין עליהם בפה"א אע"פ שאין בו כי אם המרק, וכי הטעם שנכנס במרק הוא יותר מהמרים עצמן, אע"פ שמרוסקין לגמרי הא כל ממשות התמרים נמצאת פה.

ועל כרחנו לומר שעיקר הטעם לשינוי הברכה – אינו משום שנשתנה צורתו, דמה טעם הוא זה, אלא הכל תלוי בדרך אכילתו, וזה הטעם במרוסקין לגמרי שאין הדרך לאוכלו כך, ולכן זה מגרע בחשיבות המאכל ומאבד את ברכתו העיקרית.

Tuesday, November 29, 2011

Vayeitzei - The Origin of the Word God


No, this is not about the 'word god' as in the storm god and the love god, who may or may not be a lurking blogger. Yes, that would have been a more exciting topic, but I didn't know how to connect it to the parsha. So I'm going to talk about etymology.

A brief Wikipedia search on the origin of the word ‘god’ reveals the following:

Monday, November 28, 2011

Shteiging in Shtusim


On the verse[1] “And the children struggled within her,”  Rashi quotes the famous Midrash[2] which relates that when Rebecca would pass a house of idol worship, Esau would struggle to come out, and when she would pass the yeshiva of Shem and Ever, Jacob would struggle to come out.

In yeshiva I would often hear a question raised on this Midrash. A well know Aggadah in Talmud[3] tells us that a fetus is taught the entire Torah while in the mother’s womb. It is understandable then, why Esau was in such a hurry to get out. But what was Jacob’s rush? What did the yeshiva of Shem and Ever have to offer that he couldn’t get right where he was?

Friday, November 25, 2011

Toledot - Foregone Conclusions


THE TORAH RELATES how Esau came in to request the blessings from his father Isaac, not knowing that Jacob had already received them. When Isaac realized the trickery that had occurred he “trembled in very great perplexity”.

I once heard a wonderful comment on this.

At the beginning of the chapter we find that Isaac became blind. One of the explanations presented by Rashi is that Isaac was stricken with blindness in order that Jacob be able to carry out the plan to take the blessings. But why couldn’t Jacob obtain them without having to resort to trickery, and why did Isaac have to become blind?

Monday, November 21, 2011

Menorah in Shul


בענין הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת


סיכום דברי רבינו לע"ד כן הוא, שטעם הכל בו והריב"ש שווין והוא משום מנהג, ונהגו כן משעת הסכנה ואילך כדי לפרסם הנס. וטעם הב"י דאורחים הוא טעם אחר לא הוזכרה בראשונים.

Friday, November 18, 2011

Homeless Chanuka


אם יש דין בית או ביתו בנר חנוכה 

ז"ל הרמ"א[1] וי"א דבזה"ז שמדליקין בפנים ממש ידליק במקום שאוכל. ועיין במ"ב[2] שכתב ודוקא לענין אכסנאי הנ"ל שאין ביתו אצלו או לענין בן הסומך על שלחן אביו, אבל מי שסועד אצל חבירו באקראי ויש לו שם בית באותו העיר צריך לילך לביתו להדליק שם. וע"ז כתב בביאור הלכה[3] ודוקא באופן זה, אבל אם הולך הוא וכל אנשי ביתו לבית אביו או חמיו בקביעות על ח' ימי חנוכה, דבר ברור הוא שכיון שסועד וישן שם כל ימי חנוכה אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו שאינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה, דכיון שאין שום אדם בבית למי ידליק, וכ"ש האידנא שההיכר לבני בית, וכיון שישנים בני הבית שם ידליקו.

והנה הרבה למדו מדברים אלו דיש דין בית בנ"ח, שצריך כ"א להדליק בביתו, וכל השאלה של מקום אכילה או מקום שכיבה היתה לברר איזה נקרא ביתו, וע"ז הרבו בויכוחים בראיות שונות בענין כמה שאלות, כמו מי שילך בקביעות לחבירו ורק לשבת חנוכה ולא לכל ח' ימים, והרבה כאלה.

מיהו לע"ד לא צדקו בזה כלל ולא הבינו דעת הפוסקים, ואבאר בס"ד.

Sunday, July 10, 2011

Ta'am Ke'ikkar


ביאור דין טעם כעיקר לפי הראשונים – ואם הוא דאורייתא או דרבנן

תחילה נעתיק את המקורות בש"ס שעליהן מוסד רוב דברי הפוסקים, ואח"כ נשתדל בע"ה לסכם עיקר דברי הראשונים בסוגיא זו עם קצת ביאור.

והנני מוסר מודעה שאין זה כדבר שלם, ואכתי צריך לי הרבה יותר עיון כדי לרדת לעומקן של דברים, גם כי לא חפשתי בכל הספרים שאפשר, אלא שאין זמני אתי כי עתה מתחילין זמן הקיץ בישיבה, ואי"ה עוד חזון למועד.